העקרון המנחה של תרבות של סולידריות הוא לא לייצר מבנים היררכיים ולהימנע משימור יחסי כוחות קיימים. המטרה היא תמיד עזרה הדדית ולא חד צדדית. חשוב לנו ליישם עקרון זה במיוחד בעבודה עם אוכלוסיית מבקשי המקלט, שהיעדר המעמד מציב אותם בעמדה שונה משאר הנתמכים והנתמכות שלנו, ומשמר באופן מובנה יחסי כוחות לא מאוזנים.
סדנת האינג׳רה הייתה ההזדמנות של הנתמכות שלנו לתת בחזרה, וההזדמנות שלנו לבלות יחדיו, להכיר לעומק את הקהילה שאנחנו בקשר איתה, ולהעשיר את הידע שלנו בתרבות ובמטבח האריתראי. המפגש, שבו השתתפו גם חברי וחברות מערך הצלת המזון, נפתח בשיחה עם עדן, פעילה מרכזית בקרב הקהילה האריתראית, שסיפרה לנו מקרוב על המכה האנושה שהנחית משבר הקורונה על אוכלוסיית מבקשי המקלט, ועל ההתמודדות של קהילה שמצאה עצמה בן רגע בעיצומו של משבר עולמי, ללא רשת ביטחון סוציאלית והתגייסה באופן מעורר השראה לעזור לחברים בה. דיברנו על סולידריות, על שותפויות ועל רשתות תמיכה אלטרנטיביות המפיחות תקווה בחושך.
לאחר השיחה הצטרפו אלינו רייצ׳ל, סאנלייט וסוזי שלימדו אותנו כיצד לבשל אוכל אריתראי מסורתי והכירו לנו את חומרי הגלם והתבלינים המיוחדים של המטבח האריתראי (ואיפה אפשר לקנות אותם). פעילים ופעילות קצצו, סיננו, העמידו סירים וצילחתו יחד את האינג׳רה, התבשילים והסלטים, והשולחן התמלא טעמים וצבעים עשירים. אכלנו עם הידיים, למדנו איך אומרים ״תודה״ ״שלום״ ו- ״אני אוהבת אותך״ בטיגריניה, וקינחנו בטקס בונה (קפה) מסורתי.
אוכל הוא מצע טוב לחיבור אינטימי, והדרך הכי נגישה ובסיסית להתוודע לתרבות ולהרגיש חלק ממנה. היכולת ללמוד מתרבויות שונות, לתת להן את הכבוד המגיע להן ולשלב ביניהן היא, לדעתנו, הבסיס לחברה מגוונת, מעניינת וחזקה. יש רגעים שאנחנו מרגישות שאנחנו מצליחות לגעת בגרעין המשמעות של העשייה שלנו, כשחילופי תרבויות נעשים בסקרנות כנה ומשותפת, ויוצרים חיבורים בין לבבות על אף כל הכוחות הפועלים כדי להפריד בינינו.